כאשר אני לוקח תפוח ועוזב אותו הוא נופל.
מתוך איזה חוק?
האם יכולים באיזה שהוא פרלמנט בעולם לקבל החלטה שמהיום כאשר אני עוזב תפוח הוא לא נופל אלא עולה? ברור שלא. יש שורה של חוקים שמניעים את העולם והתעלמות מחוקים אלו יכולה להמיט עלינו אסון.
ואיך זה קשור לתחום הפסולת?
במערכות טבעיות אין פסולת. עץ שמשיר את עליו, זו לא פסולת – העלים תפקידם לכפות את הקרקע בחומר אורגני, לשמור על הרטיבות בקרקע, ליצור מעטה שמאפשר למגוון רחב של יצורים ומיקרו יצורים להתקיים ולעסוק בדבר בסיסי מאוד שנקרא בניית הקרקע. בתרבות שלנו מתי שהו התקבלה הבנה מוטעית שעלים על הקרקע זה לכלוך.
ומה אתנו בני האדם? באיזה שהוא שלב בתרבות שלנו החלטנו שאנו מעל הטבע והתחלנו לשנות אותו לבלי הכר. משול הדבר לאותו תפוח שמתחיל בתהליך של נפילה מהעץ ומשום מה הוא סבור שחוקי המשיכה לא יחולו עליו. באיזה שהו שלב הוא יגיע לקרקע ויתרסק. על פי כל קריאות ההזהרה לאנושות של מיטב המדענים בעולם – הדור שלנו נמצא ככל הנראה בשורה הראשונה של מופע האימים בו נחזה כולנו של התרסקות התרבות שייצרנו אל נוכח חוקי הטבע שלא ניתן לעבור עליהם.
כל שעלינו לעשות כדי לעצור את מופע האימים הוא לחזור ולחיות לפי חוקי הטבע.
ואיך זה קשור לפסולת? מאוד פשוט – בעולם הטבעי אין פסולת – כך גם אנו צריכים לחיות – ללא פסולת. ממרום שיבתה של תרבותנו זה נראה כמו דבר שלא ניתן להשיגו. איך אפשר לחיות בלי לייצר אשפה? ברור שמדובר במהלך רב מערכתי בו כולנו צריכים להשתלב – יצרנים – צרכנים – ממשל.
תפקיד היצרנים – לייצר מוצרים שבסיום חייהם או שהם ניתנים להחזרה וזוכים לשימוש חוזר או שהם עוברים אל ערמת הקומפוסט המקומית בחצר הבית, הבניין, בקצה הרחוב, העיר או האזור וכך יחזור החומר האורגני ממנו הכינו את המוצר אל מעגל החיים.
תפקיד הצרכנים – ללמוד לקחת אחריות על הפסולת, לוודא שהמוצרים שצרכנו או שהם מוחזרים ליצרנים או שמגיעים למיחזור בערמת הקומפוסט באשר היא. כמו כן התפקיד שלנו כצרכנים להפעיל לחץ על הממשל שיאפשר למעגלים האלו להתקיים ובמקביל להפעיל לחץ על היצרנים שיתנו לנו את השירות הזה.
תפקיד הממשל – באמצעות רגולציה, מתן תמריץ וחקיקה לאפשר למציאות הזו להתקיים.
זה לא בשמיים, זה אפשרי. כבר יש ניצנים של הרעיונות האלו.
אוכל לספר מזווית העשייה שלי שאני חיי במציאות של כמעט אפס פסולת. רוב הפסולת שלנו בבית (בית של חמש נפשות) היא פסולת אורגנית שזוכה לשימוש הולם בחצר הבניין המשותף והפיכתה לקומפוסט. את רוב הקניות עורכים בתפזורת. מעט האריזות שישנן מועברות לפח הכתום ומחוזרות ליצרנים וכל השאר פשוט לא מיוצר. כך אנו מגיעים למצב שאת שקית האשפה של הפח היבש מרוקנים אצלנו פעם בשבוע ושולחים להטמנה כ- 200 גרם פסולת בלבד (זה יוצא כשישה גרם פסולת לאדם ביום, כאשר הממוצע בארץ הוא 1.7 ק"ג פסולת לאדם ביום).
חזון של אפס פסולת הוא אפשרי. הוא מצריך יישום של ערך אחד מרכזי – אחריות!
אחריות של כולנו על הפסולת שאנו מייצרים, אחריות על הצריכה ואחריות על הסביבה.